הקריותרפיה לכל הגוף פותחה בעקבות מסקנות עבודת מחקר שבוצעה ביפן בשנות ה- 70 של המאה ה 20, ע"י ד"ר Yamaguchi ועמיתיו ועסקה בהשפעות של היפותרמיה (תת חום) על מנגנוני שיכוך הכאב של הגוף.

 

תוצאות המחקר הראו כי היעילות המקסימאלית של הטיפול בקור מושגת כאשר מקררים במהירות את שטח פני העור הגדול ביותר בפרק הזמן הקצר ביותר זאת  מבלי שהקור חודר מתחת לשכבת העור החיצונית. הקירור המהיר של פני העור במהלך הטיפול וירידת הטמפרטורה הפתאומית מפעילים את מנגנוני הריפוי הטבעי של הגוף, מזרזים ומגבירים את  תגובות האיזון בגוף ומפעילים את מנגנוני הוויסות של הגוף. הטיפול עוזר להמריץ את זרימת הדם ולהפעיל מערכות חיונית בגוף, כגון: המערכת ההורמונאלית, מערכת החיסון ומערכת העצבים המרכזית.

בתגובה לקור הגוף מפעיל מנגנוני הגנה, אשר יוצרים את האפקט הטיפולי, כמו כיווץ כלי דם היקפיים, אשר שומר על הגעת דם וחמצן לאיברים החיוניים במרכז הגוף, תוך כדי הפחתת כמות הדם המגיע לעור ולאיברים הקיצוניים. תופעה נוספת היא ירידה בפעילות המטבולית של התאים.

הקור הפתאומי מתפרש בגוף כמצב סכנה ויוצר תגובה חזקה של מערכת העצבים. כאשר מערכת העצבים מזהה מצב של סכנה או לחץ המערכת מגבירה את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים, ומעלה את לחץ הדם.

תפקידה  של המערכת העצבים הוא להבטיח "הישרדות" לכן במהלך הטיפול הגוף משחרר אנדורפינים, חלבונים והורמונים אנטי דלקתיים וכן ביו-כימיקלים. הדם הופך לעשיר בחמצן, כלי הדם והנימים בעור עוברים תהליך אינטנסיבי של התכווצות ולאחר מכן התרחבות. תהליך זה גורם תגובות חיסוניות חיוביות הכוללות עליות בספירת תאי הדם הלבנים, עליה בכמות נוגדי הדלקת ירידה ב-PGE2 הפרו דלקתי, הגברת ייצור הקולגן, לפיזור וניקוי מהיר ויעיל יותר של רעלנים מהגוף והאצת תהליכי הריפוי וההתחדשות של התאים בגוף.